אמנות בתפקיד כלי להפגנה

האמנות שלי משלבת בתוכה את מי שאני, את מה שאני אוהבת ואת כל תחומי העניין שאליהם נחשפתי עם השנים, עיצוב, אדריכלות, בדים, אופנה, טבע, צבע, חשיבה, רגש ונפש.

אני אוהבת את החופש שהיצירה מאפשרת לי. החופש לבטא את עצמי ולעבוד מכל מקום, מתי שאני רוצה.

אני מביטה בכל דבר, אני מריצה מחשבות ודימיון על כל חפץ שאני רואה. אני משתמשת בהרבה חומרים שעוזרים לי לבטא את האמירה שלי ללא מילים. כשאני רואה סרטים אני מצליחה לראות הרבה פרטים מסביב אבל רק מה שתופס את העין נכנס ל"סרט" חדש במוחי ומקבל מקום לדימוי שיבנה סביבו סיפור דרך היצירה. אני אוהבת כשיש משהו חכם המוטמע ביצירות אמנות, התייחסות בלתי צפויה, שמושך תשומת לב.

האקלים הפוליטי האחרון עורר ריבוי מעורבות אמנים ולא רק בביטויים של מחאה והתנגדות. כרזות ושלטים שמשמשים כמחאה בהפגנות, צילומים, סרטונים וכלה ביצירות במדיה חברתית או שמוצגות בתערוכות.

איזה תפקיד יש לאמנות  ככלי להפגנה?
אמנים היו תמיד סוכנים לשינוי תרבותי, הם יכולים להניע דעות, התנגדות ישירה או רפורמה. לתרבות האסתטית יש יכולת ידועה לשמצה להמחיש אמת פוליטית על מבנים מורכבים של תרבות חברתית. בתור קריקטוריסט פוליטי,  Thomas Nast  השפיע יותר מכל אמן אחר במאה ה -19. אמן זכויות אדם Emory Douglas  עצב את סמל התרסה של אגרוף מורם ועוד. אמנים פעילים ומורדים עומדים כמודלים לרעיונות שלהם.

אנו חיים בעולם של תיווך צולב בין מספר צורות של תוכן חזותי. מדיה חברתית היא מכשיר דינמי ולאמנות יש כוח אדיר. אמנות אינה רק דבר הכלול בתרבות הפוליטית, אלא אמצעי לעיצוב הרעיונות הפוליטיים בתחומים שונים. אמנים יכולים לנקוט בגישה מרדנית במבנים פוליטיים, בממשלות, באוונגרד התרבותי.